חוות דעת מומחה אחרונות

חוות דעת כלכלית ים המלח

מספר הערות כלכליות על רעיון המכרז לבחירת זכיין לים המלח

לקריאת חוות דעת כלכלית בנושא ים המלח המלאה בפורמט pdf

1. נושא המכרז, שעלה בשנת 2019 בעת פרסם דוח ועדת נווה כדרך המומלצת לבחירת בעל זיכיון לים המלח החל מסוף חודש מרץ 2030, אינו מצוי בליבת חוות הדעת שלנו. אבל הוא מספיק חשוב כדי לכלול אותו בחוות הדעת, למצער בנספח שלה.
2. לדעתנו ועדת נווה, שעשתה עבודה רצינית במשך ארבע שנים לגיבוש קונספציית הזיכיון החדש, שגתה בבואה להציע הליך מכרז לבחירת בעל הזיכיון החדש. לדעתנו, בעל הזיכיון החדש צריך להיות בעל הזיכיון הקיים, משמע חברת כי"ל, אם כי הזיכיון החדש, שעליו תחתום חברת כי"ל עם המדינה, חייב להיות שונה מהותית מזה הנוכחי, שנכתב בשנת 1961 כזכור. מדובר בזיכיון ארוך טווח להפקת מינרלים מים המלח, בעיקר אשלג, ברום ומגנזיום.
3. כי"ל, לדעתנו, צריכה לשלם למדינה עבור הזיכיון, סכום חד פעמי בראשית התקופה שאנו מעריכים אות ב- 1 מיליארד דולר; פלוס מינוס מספר מאות מיליוני דולרים, כפי שיקבע במשא ומתן בין המדינה לכי"ל שיתנהל בשנים הקרובות.
4. בנוסף לתשלום דמי הזיכיון החד פעמיים, תשלם כי"ל למדינה תשלומים שלא שלמה עד היום: על המים שהיא גורעת בכל שנה מהים ועל מי התהום שהיא מפיקה בשטח הזיכיון. שטח הזיכיון צריך להצטמצם וכי"ל תידרש לבצע מטלות ותכתיבים סביבתיים רבים שיוטלו עליה מתוקף הזיכיון החדש. כל אלו יסתכמו בעלויות לא קטנות לכי"ל שלא נשאה בהן בעבר.
5. כאמור, כל אלו יחד, תשלום דמי הזיכיון, תשלום על גריעת מים מהים ותשלום על מי קידוחים בתוספת רשימה ארוכה של תכתיבים סביבתיים שיגדילו את ההוצאות השוטפות של כי"ל, יגדילו את חלקה של הממשלה ברווחי כי"ל ויקטינו את הרווח של כי"ל שגם לאחר מכן יהיה סביר עד גבוה.
   

   האם אפשר להעביר את הזיכיון לחברה זרה?

6. ועדת נווה סברה שאין כל בעיה להעניק את הזיכיון לחברה זרה. לדעתה, אם תנובה נמכרה לחברה סינית ואינטל האמריקאית מעסיקה אלפי ישראלים, למה צריכה להיות בעיה עם מתן הזיכיון בים המלח לחברת כריית אשלג זרה? זו אינה דעתנו.
7. כזכור בשנת 2013 ביקשה החברה לישראל למכור את מניות השליטה שלה בכי"ל לחברת פוטש הקנדית, יצרנית האשלג הגדולה בעולם. המדינה ניצלה את מניית הזהב שלה בכי"ל ומנעה את הצעד הזה, משיקולים ציבוריים ולאומיים מן הסתם. שיקולים אלו כוחם יפה גם היום, לדעתנו.
8. הזיכיון עוסק בים המלח, נכס לאומי היסטורי רב חשיבות. הזיכיון כיום מקיף 3% משטח ישראל. הזיכיון החדש אמור להתמודד עם בעיית ירידת המפלס שלא טופלה בזיכיון הקודם. הבעיה היא בעיה מדינית אזורית שמחייבת שיתוף פעולה הדוק עם ירדן ועם הרשות הפלסטינית. יש שיגידו כי בעיית ים המלח היא בכלל בעיה גלובלית שצריכה לעניין את כל העולם ועל ישראל לפתור אותה.
9. הזיכיון של כריית מינרלים בים המלח הוא הנדבך המרכזי בקיומה של כי"ל, שהיא המעסיק הגדול בנגב וחלקה בתוצר בנגב הוא גבוה עוד יותר מחלקה בתעסוקה.
10. יש חשש מסוים שהענקת הזיכיון לחברה זרה ולא ישראלית, תכבול את מאמצי ישראל להתמודד עם סוגיית ירידת מפלס ים המלח. דעתנו היא שעדיף לא להעניק זיכיון זה לחברה זרה. וכפי שנראה בהמשך לכי"ל יש יכולת לסייע לפתרון בעיות ים המלח שאין לחברות זרות.
11. לעתים נוהגים להשתמש בשיקול הלאומי, הממלכתי לרעה, כשאין הצדקה לכך. לדעתנו זה לא המקרה שלפנינו.
    

    על זהות המשתתפים הפוטנציאלים במכרז והאם יהיו בכלל משתתפים?

12. שוק האשלג העולמי הוא שוק ריכוזי שבו יש כ- 10 יצרנים מובילים אשר פועלים עשרות שנים כקרטל, משמע תאום מחירים וכמויות. בניגוד לנטען בדוח נווה, לא נראה לנו שיהיה עניין לחברות השקעה שאינן יצרניות אשלג להיכנס לתחום שמחייב ידע רב, יכולת שיווק, תשתיות ולוגיסטיקה מורכבת. כל אלו נמצאים רק אצל היצרניות הנוכחיות. אין דין רכישת יצרנית אשלג, שהיא מהלך עסקי לגיטימי וברור, כקבלת זיכיון לכריית אשלג מכוחו של מכרז.
13. כפי שנראה בהמשך, ניתוח כלכלי בסיסי מראה כי אין שום כדאיות כלכלית ליצרנית אשלג זרה להשתתף במכרז הזיכיון, על פי תנאיו. מצב דברים זה מעלה שאלות קשות:

האם אחת המתחרות/השותפות של כי"ל בקרטל תסתכן בעימות עם כי"ל כאשר היא יודעת שדין כי"ל, בסבירות גבוהה, להמשיך ולהחזיק בזיכיון? למה להשקיע זמן וכסף כאשר הסיכוי הוא אפסי ועל הדרך לקלקר יחסים עם כי"ל? ומה הטעם בגישה לחומר גלם ללא כל הידע הנדרש להפקתו, שאינו מוצע במכרז?

14. 30% משוק האשלג נמצא בידי תאגיד פוטש הקנדי ו- 30% נחלק באופן שווה כמעט בין חברה רוסית וחברה בלרוסית. האם ישראל מוכנה שאחת משתי חברות אלו, הרוסית והבלורוסית, תקבל את הזיכיון? האם ישראל תסכים שחברת פוטש תתקרב ל- 40% בחלק השוק שלה לאחר שתזכה בזיכיון על ים המלח? הרי כל חיזוק של הקנדים יכול להביא לעליית מחירי האשלג, דשן חיוני שמאות מיליוני חקלאים בעולם תלויים בו?
15. אלו שאלות חשובות שוועדת נווה כלל לא עסקה בהן והן צריכות להישאל.
    

    האם אפשר לנתק את הזיכיון בים המלח מחברת כי"ל ומה משמעות הדבר?

16. לצורך הדיון כאן אפשר לחלק את כי"ל כיום לשתי חברות. החברה שמחזיקה את זיכיון הכרייה בים המלח עם כל התשתית, המפעלים והציוד הנלווה לו וחברה שניה שמחזיקה בכל שאר נכסי כי"ל שאינם בתחום הזיכיון, בארץ ובכל העולם, כולל כל הידע, הניסיון והמוניטין שצברה כי"ל מאז הוקמה בשנת 1968 או אפילו 1952 עת הוקמו מפעלי ים המלח בסדום. כולל כ-13 אלף מועסקים בארץ ובעולם.
17. לדעת ועדת נווה אפשר להפריד את כי"ל לשתי חברות אלו ולכן היא מציעה לצאת למכרז על חברת הזיכיון. דעתנו היא שאין שום אפשרות מעשית להפריד בין שתי חברות אלו; מדובר בחברה עסקית אחת שהתגבשה למתכונתה הנוכחית בהליך פיתוח עסקי רצוף ומדוד של עשרות שנים וכל ניסיון לפצל אותה לשתי חברות, כאשר חברת הזיכיון עוברת לגורם זר, מעמידה בסכנת קיום הן את חברת הזיכיון והן את כי"ל עצמה.
18. הדוגמה ההולמת לדעתנו לניסיון לפיצול בלתי אפשרי בעליל זה היא ניסיון לנתק זוג תאומים סיאמים שמחוברים בראשיהם וכל מומחה רפואי יודע כי ניסיון הניתוק הוא בבחינת גזר דין מוות על שני התאומים.
19. חברת הזיכיון לא תוכל לפעול כישות נפרדת מכי"ל. היא תלויה בידע ובניסיון שיש לכי"ל שאינו שייך לחברת הזיכיון. כלל הנכסים הלא מוחשיים של כי"ל היום עומדים לרשות חברת הזיכיון, אבל אם חברה זו תעבור לגורם זר, זה לא יהיה המצב.
20. כך גם לגבי כוח האדם הנוכחי בחברת הזיכיון, חלק חשוב משוויה של כי"ל שאינו עובר לחברת הזיכיון. כך גם לגבי כל התשתיות מחוץ לשטח הזיכיון שחברת הזיכיון תלויה בהן, בפועל לא יכולה לפעול בלעדיהן: מסוע האשלג למישור רותם, תשתיות פריקה ואחסון בנמל אשדוד ואילת, מפעל תרכובות ברום בבאר שבע, מחסנים ברחבי העולם, קשרי מסחר עם לקוחות, ידע מסחרי ושיווקי, מחקר ופיתוח של עשרות שנים וזו רשימה חלקית.
21. לא נראה לנו שכי"ל תסכים להעמיד את כל אלה, אפילו בתשלום, לחברת זיכיון זרה.
22. לכן יש חשש לנזק עצום למשק הלאומי ולמקום עבודתם של כ- 13 אלף איש. נזק מאובדן ידע ומוניטין בשווי של מאות מיליוני דולרים, או אף מעבר לכך, אם יתממש רעיון הפיצול.
23. ככל שאנו בוחנים אותו מקרוב, כך רעיון המכרז נראה בלתי ישים בעליל. חסר שחר.
    

    ניתוח כלכלי עקרוני

24. כל מה שיוצג להלן הוא בגדר תרגיל רעיוני עקרוני כדי לתת אילוסטרציה כמותית לסוגיית המכרז, מה שוועדת נווה לא מצאה לנכון לעשות. התרגיל מבוסס על מספרי מאזן כי"ל לשנת 2023 וכל המספרים מעוגלים ומקורבים לצורך פשטות ההצגה.
25. שווי השוק של כי"ל הוא כ- 6 מיליארד דולר. זהו לערך ההון העצמי שלה וגם שווי הרכוש הקבוע שלה במונחי עלות היסטורית לאחר פחת. אלו נתונים לסוף שנת 2023. שווי הנכסים הלא מוחשיים של כי"ל כפי שמופיע במאזן ונכסים לא מוחשיים שאינם מופיעים במאזן הוא לפחות 1 מיליארד דולר.
26. מי שירצה לרכוש את חברת הזיכיון יידרש לשלם את שווי הרכוש הקבוע של כי"ל באזור הזיכיון וכן את דמי הזיכיון שעל גובהם ייסוב המכרז המוצע. להערכתנו שווי הרכוש, תשתיות, מפעלים וציוד הוא בערך 4 מיליארד דולר. זאת בהנחה שהרכוש הקבוע באזור הזיכיון מהווה לפחות ממחצית מרכוש החברה[1] וכי ערך הכינון גבוה מהערך המופחת בספרי כי"ל בכ 30%. אגב סוגיית הפיצוי לכי"ל, התשלם על הרכוש שלה באזור הזיכיון, אף שהיא אולי הסוגיה הקרדינלית של רעיון המכרז, כלל לא נדונה עד היום, חמש שנים לאחר וועדת נווה ויש להניח שכי"ל מן הסתם תדרוש אולי סכום גבוה ממה שננקב כאן.
27. אם כי"ל שווה 6 מיליארד דולר ומזה יש לה רכוש לא מוחשי בשווי 1 מיליארד דולר לפחות, הרי שוויה ללא הרכוש הלא מוחשי הוא כ- 5 מיליארד דולר. אם הזכיין נדרש לשלם 4 מיליארד דולר על הרכוש בעת קבלת הזיכיון, הרי ברור שאיש לא יציע דמי זיכיון הגבוהים מ- 1 מיליארד דולר.
28. זו כמובן הערכה אופטימית שכן היא מניחה שכי"ל שמחוץ לאזור הזיכיון אין לה שווי משמעותי
29. קיצורו של דבר, אין אנו רואים אפשרות שתקום חברת אשלג בינלאומית שתסכים לשלם 4 מיליארד דולר על הרכוש באזור הזיכיון ועוד סכום משמעותי על דמי הזיכיון כאשר היא לא מקבלת שום נכס לא מוחשי שנצבר בכי"ל וכאשר היא תלויה בכי"ל בכל צעד המשכי של שינוע ושיווק חומר הגלם, וכן המשך ייצור של מוצרי המשך ועוד.
30. במלים אחרות: אפשר לצפות מכי"ל לשלם 1 מיליארד דולר על הזיכיון, פחות או יותר; אף גורם אחר לא ישלם סכום כזה אם לפני כן יידרש לשלם סכום של 4 מיליארד דולר כדי לקבל את הרכוש הפיסי הקבוע של כי"ל באזור הזיכיון ולא יותר מכך..
    

    סיכום קצר של חוות הדעת

31. קונספציית המכרז היא שגויה מן היסוד. אפשר לומר ששום נזק לא יגרם אם המכרז יכשל. זו לא דעתנו. כל השקעת מאמץ לריק היא בזבוז משאבים שפוגע בתכנית לייצב את מפלס ים המלח.
32. וזאת לפני שהעלינו לדיון את משמעות המושג "זכות סירוב ראשונה" שיש לכי"ל מתוקף חוק הזיכיון הקיים במסגרת התחרות על המכרז לזיכיון חדש.
33. יש לגנוז רעיון חסר שחר זה. את המאמץ יש להשקיע בגיבוש קונספציית הזיכיון החדש כדי להנפיק זיכיון שעונה על כל בעיות השעה: מפלס הים, מטלות סביבתיות, תשלום היטל למ"ק שנגרע מים המלח ותשלום על מי קידוחים, סוגיות פיננסיות, המשך פעילות תיירותית בבריכה מספר 5 ועוד.
34. כל זה יושג במשא ומתן מקצועי, נמרץ וקשוח בין המדינה לכי"ל. המדינה צריכה להציב לעצמה יעד להגדיל את חלק הממשלה בסך הרווח של כי"ל, במונחים שנתיים מהוונים, של כ- 200 מיליון דולר מדי שנה בכל תקופת הזיכיון.
35. רק כי"ל מסוגלת לשלם סכום זה והיא הפרטנר היחידי למשא ומתן. משא ומתן הוגן והגון לשני הצדדים, המדינה וכי"ל. שני הצדדים צריכים לצאת נשכרים ממנו.
36. מי שרוצה להתמודד עם הצלת ים המלח ראוי שיתמוך בניהול משא ומתן עם כי"ל ולא במכרז שאין לו תוחלת. כי"ל היא היחידה שיכולה לשלם ולממן את חלקה ומוצדק לתבוע זאת ממנה. לתבוע שתסייע לתקן מה שהיתה שותפה לקלקל, אולי באופן לא מודע ומתוכנן, עשרות שנים. יש בכך מן הצדק.
37. ואם כבר אמרנו כי כדאי מאד לקדם זיכיון חדש, במקום זה הישן, הארכאי והמזיק, זה יכול להיעשות רק באמצעות משא ומתן עם כי"ל ולא באמצעות מכרז. היות והפתרון לבעיית המפלס נמצא בזיכיון החדש, כל עיכוב בזיכיון החדש מונע את הצלת ים המלח.
38. אין שום סיבה להשקיע את השנים הבאות בדיונים עם כי"ל בבתי משפט. כי"ל לשיטתה לא תקל על הוצאת המכרז אל הפועל. יש לראות בה כשותף חשוב להצלת ים המלח וכדאי לה לחבור לממשלה ולארגוני הסביבה בקידום משימה לאומית חשובה.
39. היתרון שבהצעה שלנוף, משמע לנהל מו"מ עם כי"ל עכשיו, הוא שניתן יהיה לעבור לפעילות על פי זיכיון חדש בתוך חודשים ספורים, ולא מאפריל 2030. אפשר יהיה לגבות מכי"ל באופן שוטף מאות מיליוני ₪ בשנה, כפי שאנו מציעים, כדי להפנות את הכספים הללו להתמודדות עם בעיית מפלס ים המלח.
40. כל זה יכול להסתיים עד ראשית שנת 2025 כאשר כי"ל תפוצה על קיצור הזיכיון הישן תוך שהיא מחויבת לעמוד בכל תשלומי הזיכיון החדש.
41. ונקודה כלכלית אחרונה לסיום. רעיון המכרז בא למקסם את דמי הזיכיון החד פעמיים שישלם הזכיין לממשלה. אבל אם לכי"ל יש זכות סירוב לנושא זה, יתכן כפועל יוצא של המכרז, שהיא תוכל לזכות בו ולשלם מאות מיליוני דולרים פחות ממה שהיתה מוכנה לשלם במשא ומתן ישיר עכשיו עם המדינה.
42. לא תמיד מכרז פומבי הוא הדרך הנכונה למקסם תמורה, לפחות לא במקרה שלפנינו.

[1] כולל מפעלי האשלג, ברום, מגנזיום, ברכות אידוי, סכרים, דוברות, תחנת כוח, ציוד הנדסי ועוד