חוות דעת מומחה כלכלי – פרויקט NZO
בחינה כלכלית של האצת המעבר לאנרגיה סולארית
חוות דעת מומחה כלכלית זו נכתבה והושלמה במחצית הראשונה של חודש נובמבר 2021, כאשר עיני כל העולם היו נשואות לעיר גלזגו, שם התקיימה ועידת האקלים של האומות המאוחדות, COP26, שבה השתתפו מנהיגי כל מדינות העולם לרבות ראש ממשלת ישראל.
ועידה זו נחשבת על ידי רבים כהזדמנות האחרונה של כל מדינות העולם להפחית את פליטות הפחמן ובכך למנוע את התחממות כדור הארץ, מה שיביא לנזק כלכלי, סביבתי ואנושי שלא היה כדוגמתו.
משבר האקלים מעסיק את מרכז השל כבר שנים רבות. לפני כשנתיים הקים מכון השל צוות מומחים רב תחומי כדי לקדם את פרויקט אפס פליטות פחמן ומזהמים בעת ייצור חשמל בישראל. במסגרת הפרויקט NZO- NetZero Emission פותח מודל סימולציה ייחודי ורב משתנים שבחן את ההיתכנות הטכנולוגית והכלכלית של מעבר הדרגתי של ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, פוטו וולטאיות ברובן, כאשר היעד הוא להגיע לאפס פליטות פחמן בייצור חשמל בשנת 2050.
המודל הראה כי מדובר ביעד אפשרי מבחינה טכנית וכלכלית.
מרכז השל פנה אלי כדי שאבחן את המודל הכלכלי שפותח במרכז ואתרגם אותו למסמך כלכלי פשוט ונהיר, שתכליתו לנתח מבחינה כלכלית את האצת מעבר המשק לאנרגיה סולארית ולתרגם את היעדים לתוכניות עבודה אופרטיביות שניתן וצריך לממש אותן בלוח הזמנים המחייב.
במוקד העבודה נמצאת, כאמור, השוואה כלכלית מנקודת ראות המשק (הלוקחת בחשבון גם את העלויות החיצוניות) בין שני תרחישים:
- היצמדות ליעד שקבעה הממשלה של הגעה ל30% אנרגיה סולארית בשנת 2030
- "פרויקט ההאצה": קביעת יעד של 50% אנרגיה סולארית בשנת 2030 , האצת (ולמעשה הקדמת) ההשקעות באמצעי ייצור סולאריים וקביעת האסדרות המתאימות למימוש יעד זה.
אלה עיקרי המסקנות העולות מחוות הדעת הכלכלית:
- ירידת המחירים הדרמטית של הקמת מתקנים סולאריים הפכה את פרויקט המעבר לאנרגיה סולארית לפרויקט כדאי ביותר למשק הלאומי. הסבסוד בשנתיים האחרונות היה בשיעור של 1.7 מיליארד ₪ לשנה, כ 5% ממחיר החשמל לצרכן או 2.5 אג' לקווט"ש. זהו סכום לא גבוה שצרכני החשמל בישראל כבר נושאים בו כיום שכן הוא מוטמע בתעריף החשמל כיום.
- ההוצאה הזאת מקורה בעיקר במחירים גבוהים יחסית של מתקנים סולאריים ששררו לפני כעשור. המתקנים המוקמים כיום ואלו שיוקמו בעתיד, על גגות ועל הקרקע, הם מתקנים זולים שמציעים חשמל זול יותר מהחשמל הפוסילי שמספקות כיום תחנות כוח מזהמות וזאת עוד לפני שנכנס לתחשיב הכימות הכלכלי של התועלות החיצוניות הרבות של החשמל ממקורות מתחדשים.
- בחישוב שמרני, העלות החיצונית השלילית, הסביבתית של חשמל פוסילי מסתכמת בכ- 8 אג' לקווט"ש והיא צפויה לעלות משמעותית בעתיד. בנוסף, יש לייצור הסולארי, מעצם היותו מבוזר ופחות פגיע לתקיפות מנשק מדויק, תרומה לביטחון האנרגטי שמוערכת על ידי משרד האנרגיה ב- 3.4 אג' לקווט"ש. כמו כן העבודה מפרטת תועלות חיצוניות נוספות לחשמל הסולארי כגון תרומה לתעסוקה, מקורות הכנסה לתושבי הפריפריה, פיתוח טכנולוגיות וייצוא ידע ועוד. כל אלה מעצימים את כדאיות האצת המעבר לאנרגיה סולארית.
- האצת הפיתוח של החשמל הסולארי ובכלל זה ההשקעות הנדרשות ברשת החשמל היא למעשה הקדמת השקעה ולא תוספת השקעות. מחויבות ישראל להגיע לאפס פליטות של גזי חממה מחייבת את המשק להמשיך ולהשקיע בחשמל סולארי ולכן השאלה היא של עיתוי בלבד. מבחינה כלכלית הפער בין שתי החלופות מתבטא בעלות הריבית האלטרנטיבית לאורך התקופה והוא מצטמצם ל-500 מיליון ₪ לשנה, או 1.6% ממחיר החשמל.
- הסבסוד לקווט"ש סולארי שהמדינה רוכשת מהיצרנים ירד מרמה של 54 אג' בשנת 2021 לרמה של 24 אג' בשנת 2022 ירידה של 54%. ירידת הסבסוד לרכישת קווט"ש סולארי תימשך בשנים הקרובות ויתכן שאף תתאפס.
- בתסריט אופטימי סביר, כאשר יכנסו לפעולה שדות סולאריים חדשים במחירי חשמל נמוכים, נמוכים משל החשמל הפוסילי, לא יהיה צורך לסבסד את הייצור הסולארי החדש וסביר שגם הסבסוד הנוכחי לא יידרש יותר. כל זאת כאמור לאור המשך המגמה של ירידת מחירי התקנה ומחירי מתקני אגירת אנרגיה סולארית.
- בתסריט שמרני מאד, יתכן ויהיה צורך לסבסד בהיקף קטן מאד של עד ל- 7 אג' לקווט"ש סולארי שיירכש, שיצריך העלאה מתונה של מחיר החשמל של אחוזים בודדים.
- האצת הפרויקט וקביעת יעד של 50% לעומת יעד של 30% כיום של ייצור חשמל סולארי בשנת 2030, כמעט ואינה כרוכה בהשקעות ממשלתיות ומחיר החשמל לציבור יעלה כתוצאה מכך ב 1.5% בלבד, בתסריט השמרני ביותר. כלומר ניתן לאמץ יעד של 50% ייצור חשמל סולארי כמעט ללא עלות נוספת למשק.
- בכל מקרה, גם בתסריט הפסימי ביותר מחיר החשמל הסולארי יהיה נמוך ממחיר החשמל הפוסילי בתוספת העלות החיצונית של הייצור הפוסלי.
להלן עיקרי ההמלצות העולות ממצאי העבודה:
- לאמץ את המלצת מרכז השל ולקבוע יעד שאפתני יותר של ייצור 50% מהחשמל מאנרגיה מתחדשת כבר בשנת 2030, כפי שעשו רוב מדינות העולם המפותח.
- לבצע את כל ההשקעות הנדרשות ברשת ההולכה, ההשנאה והמיתוג כדי שאפשר יהיה לקלוט ולהוליך את כל ההיצע של התעשייה הסולארית
- לאפשר לכל יצרן שיכול להציע מחיר תחרותי לקווט"ש סולארי, מתחת למחיר הפוסילי, להקים מתקנים סולאריים על גגות, על מתקני תשתית, על שדות חקלאים ובכל מקום שהדבר ניתן, ללא כל הגבלה כמותית בתנאי שהמערכת מסוגלת לקלוט את הייצור הנוסף
- לקבוע גורם מטה אחד ויחיד שיהיה ממונה מטעם הממשלה על הפרויקט הסולארי, על עמידה ביעדים של הפרויקט הסולארי, שיתאם וינחה את כל הגורמים הממשלתיים והציבוריים שיש להם נגיעה לנושא כמו משרד האנרגיה, רשות החשמל, ועדות התכנון, רשות מקרקעי ישראל , המשרד להגנת הסביבה, משרד האוצר ואחרים. גוף מטה זה יקבל את מלוא הסמכות מראש הממשלה ויישא באחריות לקידומו של הפרויקט.
- מוצע גם לקבוע יעדים כמותיים לשנים 2022-2030 שיהיו ידועים לציבור וניתן יהיה לעקוב אחר יישומם בפועל.
לסיכום:
הניתוח שערכנו מראה בצורה ברורה כי פרויקט ההאצה של עמידה ביעד של 50% חשמל סולארי בשנת 2030, כמו רבות מהמדינות המתוקנות בעולם, הוא אכן יעד מאתגר אך שכרו בצידו: זהו פרויקט כדאי כלכלית מנקודת ראות המשק הלאומי.
